מתי באמת בויתו עצי הזית?

מחקר משותף של חוקרים מאוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית חשף את העדויות המוקדמות ביותר לביות עץ פרי. החוקרים ניתחו שרידי פחם מהאתר הכלקוליתי תל-זף בבקעת הירדן וקבעו שהם מגיעים מעצי זית. מכיוון שהזית לא גדל באופן טבעי בבקעת הירדן, המשמעות היא שהתושבים נטעו את העץ בכוונה לפני כ-7,000 שנה. לצד שרידים אלו נמצאו באתר גם כמה מהחותמות המוקדמות ביותר, מה שלפי דברי החוקרים מעיד על עושר, ועל צעדים מוקדמים לקראת היווצרותה של חברה מורכבת ויצרנית.

את המחקר פורץ הדרך הובילה ד"ר דפנה לנגוט מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום של יעקב מ. אלקוב, מכון סוניה ומרקו נדלר לארכיאולוגיה ומוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב. שרידי הפחם נמצאו בחפירה הארכיאולוגית שניהל פרופ' יוסף גרפינקל מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית. הממצאים פורסמו בכתב העת Scientific Reports של המוציאים לאור של Nature.

ה'פלסטיק' של העולם העתיק

לדברי ד"ר לנגוט, ראש המעבדה לארכיאובוטניקה וסביבות עתיקות המתמחה בזיהוי מיקרוסקופי של שרידי צמחים, "ניתן לזהות עצים, אפילו כשהם נשרפו לפחם, לפי המבנה האנטומי שלהם. העץ היה ה'פלסטיק' של העולם העתיק. הוא שימש לבנייה, לייצור כלים ורהיטים וכמקור אנרגיה. לכן זיהוי שרידי עצים שנמצאו באתרים ארכיאולוגיים, כמו פחם מאח, הוא מפתח להבנה אילו סוגי עצים צמחו בסביבה הטבעית באותה תקופה, ומתי בני האדם החלו לטפח עצי פרי".

במעבדתה, זיהתה ד"ר לנגגוט את הפחם מתל זף כשייך לעצי זית ותאנה. "עצי זית גדלים בטבע בארץ ישראל, אבל הם לא גדלים בבקעת הירדן", היא אומרת. "זה אומר שמישהו הביא אותם לשם בכוונה - לקח את הידע ואת הצמח עצמו למקום שנמצא מחוץ לבית הגידול הטבעי שלו. בארכיאובוטניקה זה נחשב להוכחה בלתי מעורערת לביות, מה שאומר שיש לנו כאן את העדות המוקדמת ביותר לביות הזית בכל מקום בעולם".

לדבריה, היא זיהתה גם שרידים רבים של ענפי תאנים צעירים. "התאנה אמנם גדלה באופן טבעי בבקעת הירדן, אבל לענפיו לא היה ערך מועט כעצי הסקה או חומרי גלם לכלי עבודה או רהיטים, ולכן לא הייתה לאנשים סיבה לאסוף כמויות גדולות ולהביאם לכפר. ככל הנראה, ענפי התאנה הללו נבעו מגיזום, שיטה הנהוגה עד היום להגדלת היבול של עצי פרי".

^{שרידים מיקרוסקופיים בני 7,000 שנה של עץ זית חרוך (Olea) שנתגלו מתל צף (צילום: ד"ר דפנה לנגגוט)}

סמל סטטוס של מותרות ויוקרה

ד"ר לנגוט ופרופ' גרפינקל לא הופתעו לגלות שתושבי תל זף היו הראשונים בעולם שגידלו בכוונה מטעי זיתים ותאנים, שכן גידול עצי פרי הוא עדות לפאר, וידוע כי אתר זה היה עשיר במיוחד. פרופ' גרפינקל מהאוניברסיטה העברית, שעמד בראש החפירה בתל זף: "תל זף היה כפר פרהיסטורי גדול בבקעת הירדן התיכונה דרומית לבית שאן, שאוכלס לפני בין 6,700 ל-7,200 שנה. במקום התגלו בתים גדולים עם חצרות פנימיות, בכל אחד מהם כמה אסמות לאחסון יבולים. נפחי האחסון היו גדולים עד פי 20 מכל צריכת קלוריות אלה, כך שבאופן ברור היה אכסון משפחתי. העושר של הכפר התבטא בייצור של כלי חרס משוכללים, שצוירו במיומנות יוצאת דופן בנוסף, מצאנו שם פריטים שהובאו מרחוק: כלי חרס של תרבות האובאיד ממסופוטמיה, אובסידיאן מאנטוליה, מרצית נחושת מהקווקז ועוד".

לדברי ד"ר לנגוט: "ביות עצי פרי הוא תהליך שלוקח שנים רבות, ולכן הולם חברת שפע, ולא כזו שנאבקת לשרוד. עצים נותנים פרי רק 4-3 שנים לאחר השתילה. מכיוון שמטעי עצי פרי דורשים השקעה ראשונית לא מבוטלת, ולאחר מכן מתקיימים לאורך זמן, יש להם משמעות כלכלית וחברתית גדולה. יתרה מכך, יתכן מאוד שתושבי תל זף סחרו במוצרים שמקורם בעצי הפרי, כמו זיתים, שמן זית ותאנים מיובשות, שמוצרים כאלה אפשרו סחר בינעירוני שהוביל לצבירת עושר חומרי, ואולי אף למיסוי - צעדים ראשוניים בפיתוח חברתי-כלכלי של החברה".

"באתר הארכיאולוגי תל זף מצאנו את הראיות הראשונות בעולם לביות עצי פרי, לצד כמה מהחותמות המוקדמות ביותר, דבר שמצביע על תחילתם של הליכים מנהליים. ככלל, הממצאים מצביעים על עושר, ועל צעדים מוקדמים לקראת היווצרות חברה רב-שכבתית מורכבת, בתוספת מעמד החקלאים והפקידים", מסכמת ד"ר לנגוט.