חדשות

יכול להיות שכבר לפני מיליון שנה האדם הקדמון ידע ששווה לעשן בשר כדי לשמור עליו לאורך זמן? כך לפחות סבורים חוקרים מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום בפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין. המחקר החדש שלהם מציע תשובה עדכנית לשאלה שמעסיקה חוקרים כבר הרבה זמן: למה בעצם האדם התחיל להשתמש באש? לפי החוקרים, בני האדם הקדומים – שניזונו בעיקר מציד של חיות גדולות – היו צריכים את האש לא רק לבשל, אלא גם כדי לייבש ולעשן את הבשר, שלא יתקלקל ושלא יחטפו אותו טורפים. המסקנה הזו משתלבת בתיאוריה רחבה יותר שהחוקרים גיבשו, שלפיה בני האדם הפרהיסטוריים היו תלויים בקלוריות מהחיות הגדולות שצדו – תלות שהלכה והסתבכה ככל שגודלן של החיות הלך וקטן עם הזמן.

החוליה החסרה בנושא הבוער בעולם המחקר: השימוש באש

המחקר בוצע על ידי ד"ר מיקי בן-דור ופרופ' רן ברקאי מהחוג לארכיאולוגיה. "ראשית השימוש באש היא נושא בוער בקרב חוקרי הפרהיסטוריה בעולם. קיימת הסכמה שלפני 400,000 שנה כבר היה השימוש באש נפוץ לצרכים ביתיים, ככל הנראה בעיקר לצליית בשר, ואולי גם לתאורה ולחימום. אך לגבי מה שקרה במהלך מיליון השנים שלפני כן יש מחלוקת", מסביר פרופ' ברקאי ממובילי המחקר ומוסיף "עד היום הועלו מגוון השערות בנוגע לסיבה בגללה החלו בני אדם קדומים להשתמש באש. במחקר זה ביקשנו לבחון נקודת מבט חדשה על הסוגייה".

"עבור האדם הקדום השימוש באש לא היה מובן מאליו, ובמרבית האתרים המתוארכים עד כ- 400,000 שנה לפני זמננו לא נמצאו עדויות לשימוש באש" מחזק את דבריו שותפו למחקר ד"ר בן-דור וממשיך "עם זאת, במספר אתרים בהחלט ניכר כי נעשה שימוש באש, אך לא נמצאו עצמות שרופות ועדויות לצליית בשר. אנחנו מבינים שבני האדם באותה עת, רובם מהטיפוס הומו ארקטוס, לא השתמשו באש באופן קבוע, אלא רק לעתים, במקומות מסוימים, ולמטרות מיוחדות. התהליך שנדרש לכך - איסוף חומרי בערה, הדלקת האש והשמירה עליה לאורך זמן - דרש מהם מאמץ רב, והם נזקקו למניע חזק, 'משתלם' מבחינה אנרגטית, כדי לעשות זאת. אנחנו העלינו סברה חדשה בנוגע למניע".

החוקרים סקרו את הספרות הקיימת  אודות כל האתרים הפרהיסטוריים המוכרים המתוארכים בין 1.8 מיליון ל-800,000  שנה לפני זמננו, שנמצאו בהם עדויות לשימוש באש. מדובר ב-9 אתרים בעולם, בהם גשר בנות יעקב ומחצבת עברון בישראל, שישה אתרים באפריקה ואתר אחד בספרד. בנוסף, הם הסתמכו על מחקרים אתנוגרפיים העוסקים בהתנהלותם של ציידים לקטים בני זמננו, תוך התאמה לתנאים ששררו בסביבה הקדומה. מחקרם פורסם בכתב העת Frontiers in Nutrition.

לשמור מטורפים ומחיידקים

"בדקנו מה משותף לתשעת האתרים הקדומים, וראינו שבכולם נמצאו עצמות רבות של בעלי חיים גדולים – בעיקר פילים, אך גם היפופוטמים, קרנפים ועוד. ממחקרים קודמים אנחנו יודעים שבעלי החיים האלה היו חשובים מאוד לתזונתם של בני האדם הקדומים, וסיפקו להם את מרבית הקלוריות להן נזקקו. הבשר והשומן של פיל אחד, לדוגמה, מכילים מיליוני קלוריות, שיכולים להזין קבוצה של 30-20 בני אדם למשך חודש שלם ואף יותר. פיל או היפופוטם שניצוד היה אם כן אוצר של ממש – מעין 'בנק' של בשר ושומן, שחייבים לשמור עליו ולשמר אותו במשך ימים רבים, שכן הוא נחשק על ידי טורפים אחרים וגם על ידי חיידקים", מסביר ד"ר בן-דור.

ניתוח הממצאים וחישוב היתרון האנרגטי המשמעותי של שימור ושמירה על בשר ושומן הביאו את החוקרים למסקנה חדשה, שלא הועלתה עד היום: האש שימשה את האדם הקדום לשתי מטרות חיוניות – ראשית, לשמור על הציד הגדול מפני טורפים אחרים ואוכלי נבלות שביקשו לגזול את 'האוצר', ושנית, לשמר את הבשר באמצעות עישון וייבוש, כך שלא יירקב, וניתן יהיה לאכול אותו לאורך זמן.

"במחקר זה אנו מציעים תפיסה חדשה לגבי הגורמים שהניעו את בני האדם הקדומים להתחיל להשתמש באש: הצורך לשמור על חיות גדולות שניצודו מפני טורפים אחרים, ולשמר את כמות הבשר העצומה לאורך זמן. סביר להניח שכאשר הופקה אש לצרכים אלה, היא שימשה מדי פעם גם לבישול – הפעם בעלות אנרגטית שולית אפסית. שימוש כזה יכול להסביר עדויות לצליית דגים לפני כ-800 אלף שנים בגשר בנות יעקב. התפיסה שאנו מציעים משתלבת היטב בתיאוריה גלובלית שאנו מגבשים בשנים האחרונות, המסבירה  תופעות מרכזיות בפרהיסטוריה כהתאמות לציד וצריכה של חיות גדולות ואחר כך להיעלמותם ההדרגתית של בעלי החיים הגדולים ולצורך להשיג תמורה אנרגטית הולמת מניצול בעלי חיים קטנים יותר", מסכם פרופ' ברקאי.