חדשות

גל ההגירה מישראל שהחל בשנת 2023 נמשך בעוצמה גם בשנת 2025 ונמצא ברמות שיא. מחקר חדש שנערך על ידי פרופ' איתי אטר מהפקולטה לניהול ע"ש קולר וראש פורום הכלכלנים למען הדמוקרטיה, פרופ' נתאי ברגמן ראש בית הספר לכלכלה, ודורון זמיר, דוקטורנט בפקולטה לניהול - מציג נתונים מדאיגים על מגמת ההגירה מישראל. על פי המחקר, מספר הישראלים שעזבו את ישראל בשנת 2025 לתקופה של שלושה חודשים רצופים ומעלה הוא 90,922, מספר דומה למספר הישראלים שעזבו בשנת 2024 (91,499), וגבוה במעט מזה של שנת 2023 (86,509).

בסך הכול, בשלוש שנים (2023 – 2025) עזבו את ישראל לתקופה של לפחות 3 חודשים רצופים 268,509 אזרחים ישראליים.

כדי להבין את גודל הטלטלה, די להסתכל על העבר: בתקופה המקבילה בעשור הקודם (2015-2013), עזבו את ישראל לתקופה של 3 חודשים רצופים רק 183,219 אזרחים. הנתונים מצביעים על יציאה ברורה משיווי משקל: לעומת ממוצע של כ-60,000 עוזבים בשנה במהלך העשור שבין 2010 ל-2019, בשנים 2025-2023 המספר זינק לקרוב ל-90,000 בשנה.

^{מספר הישראלים שיצאו מישראל לשלושה חודשים רצופים בכל שנה בין 2009 ל-2025}

המודל שמנבא את הבאות: עד 50,000 מהגרים לתקופה ממושכת ב-2025

"בפרסומים קודמים שלנו על הגירה מישראל (פברואר 26), נעזרנו במדד עזיבה לתקופה של 12 חודשים ומעלה. מדד כזה עבור שנת 2025 אינו זמין בשלב זה (ויהיה זמין רק בתחילת 2027). יחד עם זאת, על מנת לזהות מגמות הגירה כבר עתה ולא להמתין לשנת 2027, אנחנו מציגים נתוני הגירה מישראל על בסיס מדד של יציאה מישראל לתקופה של 3 חודשים לפחות", מסביר צוות החוקרים.

הם מראים כי המתאם בין מדד ה-3 חודשים למדד ה-12 חודשים הוא כמעט מושלם (מדד מתאם של 0.96). בהתאם לכך, מעריכים החוקרים שאם המתאם יישמר, מספר העוזבים את ישראל בשנת 2025 לתקופה של 12 חודשים ומעלה יעמוד על בין 45,000 לבין 50,000 ישראלים.

^{מספר הישראלים שיצאו מישראל ל-3 חודשים רצופים לפחות ולתקופה של 12 חודשים}

"אם לא יהיה שינוי – גובר החשש שההגירה מישראל תגבר באופן שיסכן את הביטחון ואת הכלכלה הישראלית"

מחיר ה'הפיכה' והמלחמה: בריחת המוחות שמאיימת על הכלכלה

הדיון הציבורי בנושא ההגירה התחדש ביתר שאת לאחר הבחירות בנובמבר 2022, נוכח קידום הרפורמה/ההפיכה המשפטית והמחאה הציבורית שהתלוותה לה, והתחזק אף יותר במהלך מלחמת ה-7 באוקטובר. המחקר, שנערך בחדר המחקר של הלמ"ס, מוצלב עם נתוני המל"ג, משרד הבריאות ורשות המסים.

במסמך קודם שפרסמו החוקרים, כבר זוהה גידול משמעותי ומדאיג בעזיבה של רופאים, בעלי תואר שלישי, מהנדסים, אקדמאים ובעלי הכנסות גבוהות. סוגיית ההגירה אינה ייחודית לישראל. מדינות כמו יוון, הונגריה, ונצואלה, ארגנטינה, דרום אפריקה ולבנון סבלו מהגירה של אוכלוסיות חזקות. אך בישראל, האיום חמור בהרבה:

• היעדר אוצרות טבע: הכלכלה הישראלית מתבססת במידה רבה על הון אנושי איכותי שמרוכז בתעשיית ההייטק ובתחומים עתירי ידע
• תלות במספר קטן של עובדים: בתחומים כמו הייטק, שירותי רפואה מתקדמים ואקדמיה, ישנה תלות במספר לא גדול של עובדי מפתח קריטיים. עזיבתם מהווה מכה קשה לתעשיות אלה וסכנה לכלכלה ולחברה כולה

אזהרת החוקרים: נקודת האל-חזור

פרופ' איתי אטר מדגיש את החשש מהעתיד: "גם בשנת 2025 אנחנו רואים מספרים מטרידים מאוד של ישראלים שעזבו את הארץ לתקופת זמן משמעותית, ואלו מתווספים לגל ההגירה בשנים 2023 ו-2024. הנתונים הללו לכשעצמם עדיין אינם מהווים סיכון לחוסנה של ישראל. אולם, בראיה צופה פני עתיד - ואם לא יהיה שינוי – גובר החשש שההגירה מישראל תגבר באופן שיסכן את הביטחון ואת הכלכלה הישראלית".

החוקרים מזהירים כי הסכנה האמיתית אינה רק במספרים הנוכחיים, אלא בפוטנציאל ל"אפקט דומינו": זעזועים שליליים נוספים - פוליטיים, כלכליים או ביטחוניים - עלולים להצית מנגנוני היזון־חוזר שיובילו לזינוק חד ופתאומי. במצב כזה, כל מהגר נוסף מגדיל את התמריץ של אחרים לעזוב. מרגע שמספרי ההגירה יעברו סף מסוים, שינוי הכיוון יהיה קשה ביותר, אולי בלתי אפשרי.

מסגרת מושגית: איך הוגדר "מהגר" במחקר?

במחקר זה, ישראלי מוגדר כמהגר עוזב אם הוא עומד בשני התנאים הבאים:

• תנאי שהייה רצופה: שהה מחוץ לישראל במשך 3 חודשים רצופים לפחות מיום העזיבה
• תנאי עולים חדשים: במידה והפרט מקיים את תנאי 1 ועלה בעבר לישראל, נדרש שהוא חי/שהה בישראל לפחות שלוש שנים לפני שעזב (כדי להחריג עולים חדשים שהגיעו לתקופה קצרה ועזבו)
• תנאי נוסף שרלוונטי למדד ה-12 חודשים המקובל:תנאי שהייה שנתית: במהלך השנה הראשונה מיום העזיבה, האדם שהה מחוץ לישראל למעלה מ-270 יום

פרופ' איתי אטר הוא חוקר אמפירי בתחומי הכלכלה והאסטרטגיה מהפקולטה לניהול ע"ש קולר, המתמחה בארגון תעשייתי, הגבלים עסקיים, כלכלה התנהגותית ובחינת הגורמים ליוקר המחיה בישראל.

את המחקר הובילו ד"ר זכריה הבר ז"ל והפוסט-דוקטורנטים ד"ר דווינדר שארמה וד"ר מאנס פרוסטי, כולם מהמעבדה של ד"ר ניר שדה בבית הספר למדעי הצמח ואבטחת המזון ובמכון לחקר הדגנים באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, מאוניברסיטת חיפה, ממנהל המחקר החקלאי (מכון וולקני) ומאוניברסיטת בן-גוריון. ד"ר זכריה הבר ז"ל נפל בקרבות בעזה במהלך מלחמת חרבות ברזל, בעיצומה של עבודת הדוקטורט שלו. תואר הד"ר הוענק לו לאחר מותו, והמחקר הושלם במעבדתו של ד"ר שדה. המחקר פורסם בכתב העת Plant Cell & Environment .

^{ד"ר זכריה הבר ז"ל}

חיטה, יש לך גנים טובים

חיטת הבר (Triticum dicoccoides), אחד מאבותיה של החיטה המודרנית, גדלה בטבע באזור הסהר הפורה והתאפיינה במגוון גנטי רחב בהרבה מזה הקיים בזנים החדשים. בעוד שתהליכי הביות וההשבחה החקלאית התמקדו ביצירת זנים אחידים, חלק גדול מהשונות הגנטית הטבעית אבדה. החוקרים ביקשו לבחון האם דווקא הגנים שנותרו בחיטת הבר יכולים לשמש מקור לשיפור החיטה של העתיד.

לשם כך ניתחו החוקרים כ-460 קווי חיטת בר שנאספו מאזורי אקלים מגוונים בישראל, והשוו בין המאפיינים הגנטיים שלהן לבין משקל הגרגרים, גודלם והרכבם התזונתי. כך זוהה גן ממשפחת גורמי השעתוק B3 שמווסת את התפתחות הזרע ואת חלוקת חומרי ההזנה בתוכו. בהמשך אישרו החוקרים את תפקידו באמצעות עריכה גנטית בטכנולוגיית CRISPR. כאשר פעילות הגן הופחתה, גרגרי החיטה הפכו גדולים וכבדים יותר, לצד עלייה בתכולת החלבון, הברזל והאבץ.

עוד מצא המחקר כי לגרסאות שונות של הגן יש תפוצה גיאוגרפית שונה: אחת מהן נפוצה בעיקר באזורים חמים ויבשים, ואילו האחרת מאפיינת אזורים קרירים ולחים יותר. ממצא זה מרמז כי הגן מילא תפקיד גם בהסתגלות הטבעית של חיטת הבר לתנאי סביבה שונים, ולכן עשוי להיות בעל חשיבות גם בפיתוח זנים שיוכלו לשמור על יבול ואיכות גם בתנאי אקלים משתנים.

העבר שפותר את אתגרי העתיד

לדברי החוקרים, חיטת הבר ממשיכה לשמש "ספריית גנים" טבעית, שיכולה לספק כלים חדשים לחקלאות המודרנית. איתור גנים המאפשרים להגדיל את היבול מבלי לפגוע בערכו התזונתי עשוי לתרום בעתיד לפיתוח זני חיטה איכותיים יותר, שיסייעו בהתמודדות עם העלייה בביקוש למזון ועם האתגרים שמציב שינוי האקלים.

ד"ר ניר שדה מסכם: "חיטת הבר היא מאגר גנטי יוצא דופן, שנבנה במשך אלפי שנות אבולוציה בתנאי סביבה משתנים. במחקר הזה הצלחנו לזהות גן המשפיע הן על גודל גרגר החיטה והן על איכותו התזונתית, ולהראות כיצד ניתן לרתום את המנגנון הזה גם בחיטה המודרנית. ככל ששינויי האקלים מציבים אתגרים חדשים לחקלאות העולמית, גילוי של גנים כאלה עשוי לסייע בפיתוח זנים שיספקו יבול איכותי יותר גם בתנאי גידול מאתגרים".

מעבדתו של ד"ר ניר שדה מתמקדת בחקר המנגנונים הגנטיים והפיזיולוגיים של צמחים, במטרה לשפר יבולים חקלאיים ועמידות לתנאי עקה

מחקר בינלאומי חדש - בהשתתפות ד"ר ליאור מיכאלי מבית הספר להנדסת חשמל ומחשבים בפקולטה להנדסה ע"ש איבי ואלדר פליישמן וראש המעבדה למטא־אופטומכניקה - מציג צעד נוסף בדרך להתגבר על המגבלה הזאת.

החוקרים הצליחו לשלוט בכיוון ובצורתן של קרני אור בתוך פחות מעשירית מטריליונית השנייה – פרק זמן קצר כל כך, שהאור עצמו עובר בו מרחק קטן מעובייה של שערת אדם.

המחקר הובל על ידי ד"ר קלאודיו הייל, כיום חבר סגל באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, ובוצע כאשר הוא וד"ר מיכאלי היו חברים בקבוצת המחקר של פרופ' הארי אטווטר במכון הטכנולוגי של קליפורניה (Caltech).

למה ואיך שולטים באור?

האור כבר משמש אותנו להעברת מידע, אבל כדי לבנות מערכות תקשורת מהירות יותר, מצלמות מתקדמות או מחשבים אופטיים, צריך גם לדעת לשלוט בו: לשנות כיוון, למקד אותו, ולעצב אותו בהתאם לצורך.

כיום, כדי לשנות את כיוון האור או לעצב אותו, משתמשים בדרך כלל במראות, בעדשות או ברכיבים אופטיים אחרים.

לכן, במקום להזיז רכיבים מכניים כדי לכוון את האור, החוקרים מצאו דרך לשנות את האופן שבו האור עובר דרך חומר – וכך לכוון ולעצב אותו כמעט באופן מיידי.

צוות המחקר הצליח לעשות זאת בזכות המטא־משטח – שכבה דקה במיוחד המכוסה במבני סיליקון זעירים. כל המבנים האלה קטנים כל כך שאי אפשר לראות אותם בעין, אבל יחד הם משנים את הדרך שבה קרן האור עוברת דרך המשטח.

כאשר החוקרים האירו את המטא־משטח בפולס לייזר קצר במיוחד, השתנו לרגע תכונות הסיליקון. כתוצאה מכך, השתנתה גם הדרך שבה האור עבר דרך המשטח, וכך ניתן היה לשנות את כיוון הקרן ואת צורתה – בלי להזיז מראה, עדשה או כל חלק מכני אחר.

^{ד"ר קלאודיו הייל, ד"ר ליאור מיכאלי ופרופ' הארי אטווטר} 

מה הצליחו החוקרים להראות?

בניסויים הצליחו החוקרים להסיט את קרן האור, ואף לשנות את צורתה וליצור תבניות אור שונות.

המשמעות היא שאותו רכיב יכול לבצע פעולות שונות, בהתאם לאופן שבו מאירים אותו. במקום לייצר רכיב נפרד לכל משימה, ניתן להשתמש באותו מטא־משטח כדי להסיט, לעצב ולשלוט באור בדרכים שונות – וכל זאת ללא חלקים נעים.

לדברי ד"ר מיכאלי:

עבורי, מרגש במיוחד לראות רעיון שליווה אותי במשך שנים הופך למציאות ניסויית. הקושי הגדול היה שהאפקט המהיר שרצינו לנצל הוא בדרך כלל חלש מאוד. היינו צריכים לתכנן את המטא־משטח כך שיגביר אותו מספיק כדי שנוכל לא רק למדוד אותו, אלא ממש להשתמש בו כדי לכוון ולעצב אור.

כל הפעולות הללו מתרחשות בתוך פחות מעשירית מטריליונית השנייה - מהירות כמעט זהה למשך פולס הלייזר שבו השתמשו. המשמעות היא שאם בעתיד ניתן יהיה להשתמש בפולסי לייזר קצרים עוד יותר, ייתכן שגם השליטה באור תהיה מהירה יותר.

ככל שניתן יהיה לשלוט באור מהר יותר, כך יגדלו הסיכויים להשתמש בו לא רק להעברת מידע, אלא גם לביצוע חלק מפעולות העיבוד שמתבצעות כיום באמצעות רכיבים אלקטרוניים. ככל שפחות פעמים יהיה צורך להמיר את המידע מחשמל לאור ובחזרה, כך מערכות עתידיות יוכלו להיות מהירות ויעילות יותר.

^{הדמיה: שבב פוטוני לעיבוד מידע באמצעות אור}

איך זה עשוי לשנות את המחשבים של העתיד?

כיום, במערכות מחשוב רבות, המידע עובר מסלול קבוע: הוא מועבר באמצעות אור, מומר לחשמל כדי לעבור עיבוד, ולאחר מכן מומר שוב לאור כדי להמשיך בדרכו. אחד היעדים המרכזיים של תחום המחשוב האופטי הוא לצמצם ככל האפשר את שלבי ההמרה.

לדברי החוקרים, בעתיד עשוי הפיתוח לתרום למחשבים אופטיים, למערכות תקשורת מהירות יותר, לחיישנים ולמצלמות שיוכלו לעקוב אחר תהליכים מהירים במיוחד.

בטווח הרחוק יותר, הוא עשוי להיות רלוונטי גם לפוטוניקה קוונטית – תחום שבו נדרשת שליטה מהירה ומדויקת באור.

עדיין לא מדובר במחשב אופטי, אבל המחקר מקרב את אחד החזונות הגדולים של התחום: עולם שבו האור לא רק מעביר מידע ממקום למקום – אלא גם משתתף בעיבוד שלו.