מחקר במעבדה לחקר הגיל הרך חושף: בשיאו של משבר הקורונה, הורים דיווחו על ירידה בגילויי האהבה כלפי ילדיהם הקטנים
חדשות
NEWS
מה מעניין אותך?
מחקר
25.11.2020
אהבה הורית בימי קורונה
- חברה
מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב קובע כי במהלך הסגר הראשון הורים דיווחו על ירידה מובהקת בגילויי האהבה כלפי ילדיהם (גילאי 5-3) בהשוואה לימי שיגרה. כמו כן, על אף שהותם של כל בני המשפחה בבית, ההורים דיווחו על ירידה מובהקת במנהיגות ההורית ובהצבת כללים וגבולות לילדיהם בהשוואה לימי השגרה.
המחקר, שנערך בהובלת פרופ' דורית ארם, ראש המעבדה לחקר הגיל הרך בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, בחן את ההתנהגות של ההורים לילדים בגיל הרך בישראל במהלך הסגר הראשון (במהלך התפרצות הקורונה) ובהשוואה להתנהגותם בימי שגרה. המחקר כלל 522 הורים, שהתבקשו להשיב על שאלון שנע במנעד של 1 (אף פעם) עד 6 (תמיד). בחינת ההתנהגות ההורית נשענה על מודל "מחומש ההורות" שמורכב מחמישה עקרונות בסיסיים: שותפות בין מטפלים, מנהיגות הומאנית, הבעת אהבה ללא תנאי, עידוד לעצמאות והנהגת כללים.
גילויי האהבה והמנהיגות ההורית התרופפו
התנהגויות של האהבה שההורה מביע כלפי ילדו כוללות, בן היתר: ביטויים פיזיים של אהבה (חיבוקים, נשיקות וכד'), ביטויים מילוליים של אהבה, פרגונים, סבלנות ורגישות כלפי הילד, הבעת אמפתיה כלפיו וזמן משותף עם הילד. החוקרים מצאו הבדל מובהק ביישום עקרון של אהבה בין ימים שבשגרה (ציון 5.2 בממוצע - לעיתים קרובות מאוד) לבין 'ימי קורונה' (ציון 4.8 בממוצע - לעיתים קרובות). החוקרים מציינים שבימי הקורונה הורים שוהים עם ילדיהם זמן רב יותר בהשוואה לשגרה. ייתכן שהצורך להפגין אהבה באופן מילולי ופיזי נמוך יותר כיוון שההורים מקדישים לילדיהם תשומת לב רבה בהתנהלות היומיומית. כמו כן, החוקרים סבורים שייתכן שהמתח שחווים ההורים, הצפיפות בבתים והשעות הרבות ביחד "השכיחו" אצל ההורים את הצורך לבטא אהבה כלפי ילדיהם דווקא בימים בהם הילדים זקוקים להתנהגות אהבה מצד הוריהם.
התנהגויות המבטאות מנהיגות מדגישות את מקומם של ההורים כמנהיגי המשפחה וכמודל לחיקוי עבור הילדים. התנהגות זו מתאפיינת, בין היתר, בלקיחת אחריות, בהצבת מטרות בכל הקשור לגידול הילד ובתכנון ההתנהגות ההורית (התארגנות במצב החדש, הכנות לקראת מעברים, פעילות דיגיטאלית ועוד). ממצאי המחקר גילו כי רמת יישום עיקרון חשוב זה הייתה נמוכה בהשוואה לימי השגרה. מציון 4.9 (לעיתים קרובות מאוד) בממוצע בימי השגרה לציון 4.6 בממוצע (לעיתים קרובות) בתחילת המשבר. על פי החוקרים נראה שמשבר הקורונה ערער מעט את השליטה של ההורים. החוקרים מניחים כי בתוך הכאוס הורים מרגישים מסוגלות נמוכה יותר לקבל החלטות ולהציב מטרות משפחתיות.
התנהגויות של שותפות בין בני הזוג בטיפול בילדיהם כוללות, בין היתר: חלוקת תפקידים, פרגון, יכולת לפתור מחלוקות באופן מכבד, הצגת חזית אחידה מול הילד, נוכחות באירועים משמעותיים בחייו והסכמה הדדית בנוגע לחינוכו. על פי ממצאי המחקר, בניגוד למה שניתן היה לצפות - שכשזוג ההורים בבית אז רמת השותפות תהיה גבוהה, הרי שלא נמצא כל הבדל ביישום עיקרון זה בין ימי השגרה לימי הקורונה: ציון של 4.7 בממוצע בימי השגרה לעומת 4.6 בתקופת המשבר (לעיתים קרובות בשתי התקופות).
התנהגויות של עידוד לעצמאות מצד ההורים כוללת עידוד הילד לעצמאות, לעמידה במשימות שתואמות את גילו ויכולותיו, במקביל לסיוע ברגעי משבר כאשר אינו מסוגל להתמודד לבד ועוד. על פי המחקר ההורים לא ניצלו את השהות המשותפת כדי לאתגר את ילדיהם לעצמאות רבה יותר והמשיכו לנהוג כלפיהם בנושא זה כבימי שיגרה, ציון של 4.4 בממוצע (לעיתים קרובות) בשתי התקופות המדוברות. החוקרים מדגישים כי ההורים בישראל נוטים לגונן על ילדיהם גם בימי שגרה.
בכדי להגיע להורות מיטבית על ההורה ליצור עבור הילד מסגרת מובנית של כללים בנחישות ובסמכותיות. ההורים שהשתתפו במחקר דיווחו על רמת יישום נמוכה יותר של עיקרון זה, ככל הנראה, כך מעריכים מבצעי המחקר, בשל היעדר לוח זמנים מסודר ופעילות חוץ ביתית, כמו קימה לגן והגעה לחוגים. הציון הממוצע של רמת יישום עיקרון הכללים ירדה מ-4.5 ל-4.3 בממוצע (לעיתים קרובות, אבל בתדירות פחותה יותר מאז המשבר).
מודעות לנושא תתרום לשיפור
בעקבות ממצאי המחקר אמרה פרופ' ארם: "בתקופת הסגר הורים דיווחו שהם הביעו פחות אהבה כלפי ילדיהם. לצערי, דיווחי ההורים מפתיעים ומאכזבים מעט. בזמני משבר ולחץ הילדים הצעירים צריכים את ההורים יותר מתמיד, הם זקוקים לחיבוק חם ומילה טובה, ודווקא אז ההורים הביעו פחות אהבה כלפי ילדיהם וחלה התרופפות במנהיגות, במשמעת ובכללים שההורים מציבים לילדיהם. אני מקווה שכהורים הם ילמדו מהמחקר שלנו, ויהיו מודעים יותר וישאפו לנהוג בהורות מיטיבה יותר במצבי לחץ בעתיד."
מחקר
22.11.2020
מערכת העריכה הגנטית שמחסלת תאים סרטניים
חוקרים באוניברסיטת תל אביב פיתחו מערכת הובלה ננו-מטרית שמנטרלת תאים סרטניים
- רפואה ומדעי החיים
הקריספר (ראשי תיבות של Clustered Regularly Interspaced Short Palindromic Repeats), הוא אזור ב-DNA שמורכב מרצפים חוזרניים קצרים, שמכילים גם קטעי דנ"א של בקטריופאג'ים - נגיפים שתוקפים חיידקים, והוא חלק ממנגנון הגנה מפני נגיפים. כעת, חוקרים מאוניברסיטת תל אביב הוכיחו שמערכת הקריספר יעילה מאוד גם בטיפול בסרטן גרורתי. החוקרים פיתחו טכנולוגיה חדישה - מערכת הובלה של ננו-חלקיקים חדשים מבוססי שומן (CRISPR-LNPs), אשר מובילים שליח גנטי (רנ״א שליח) המקודד לאנזים הקריספר Cas9 לתאי מטרה סרטניים – ומנטרלים אותם גנטית.
"מערכת הקריספר, המסוגלת לזהות ולשנות כל מקטע גנטי, יצרה מהפכה ביכולת שלנו לפגוע, לתקן ואפילו להחליף גנים באופן מותאם אישית." מסביר פרופ' פאר, "אבל לעומת השימוש הנרחב בקריספר במחקר, השימוש הקליני עוד נמצא בחיתוליו – שכן נדרשת מערכת הובלה נקודתית ובטוחה שתדע לפגוע אך ורק בתאי המטרה. מערכת ההובלה שפיתחנו מאפשרת לפגוע בדנ"א המאפשר לתאי הסרטן לשרוד. מדובר בטיפול חדשני לסוגי סרטן אגרסיביים, שאין להם טיפול יעיל כיום".
ללא תופעות לוואי או סכנה להתפרצות מחודשת
"זאת העבודה הראשונה בעולם שהוכיחה שאפשר להשתמש במערכת הקריספר לטיפול אפקטיבי בסרטן בחיה שלמה וביעילות גבוהה", אומר פרופ' פאר. "צריך להבין שזאת לא כימותרפיה. אין תופעות לוואי ואין סכנה להתפרצות מחודשת של התא הסרטני שעבר את הטיפול. המספריים המולקולריים של ה-Cas9 חתכו את הדנ"א של התא הסרטני, השביתו אותו והוא כבר לא מסוגל עוד להשתכפל".
המחקר המהפכני בוצע במעבדתו של פרופ' דן פאר, סגן הנשיא למחקר ופיתוח וראש המעבדה לננו-רפואה בבית הספר למחקר ביו-רפואי וחקר הסרטן ע"ש שמוניס, מהמרכז לננו-מדע וננוטכנולוגיה, והמרכז לחקר הביולוגיה של הסרטן באוניברסיטת תל אביב. המחקר נעשה בהובלת ד״ר דניאל רוזנבלום והדוקטורנטית אנה גוטקין, ובסיוע חוקרים נוספים מהמעבדה של פרופ' פאר יחד עם ד״ר דינורה פרידמן-מורבינסקי מביה״ס לביוכימיה, ביופיזיקה ונוירוביולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ד"ר צבי כהן, ראש היחידה לנוירוכירורגיה אונקולוגית בבית החולים שיבא, ד״ר מרק בהלקי וצוותו מחברת IDT באיווה, ארה״ב ופרופ׳ ג׳ודי ליברמן מבית החולים לילדים בבוסטון ואוניברסיטת הרווארד. תוצאות המחקר פורץ הדרך, שמומן על ידי הקרן הישראלית לחקר הסרטן (ICRF), מתפרסמות היום בכתב העת היוקרתי Science Advances.
במסגרת המחקר, וכדי לבדוק את היתכנות הטכנולוגיה לטיפול בסרטן, פרופ' פאר וצוותו בחרו בשניים מהגידולים הקטלניים ביותר: סרטן מוח מסוג גליובלסטומה וסרטן שחלות גרורתי.
סרטן השחלות הוא אחת מהסיבות המובילות לתמותה בקרב נשים והסרטן הקטלני ביותר של מערכת הרבייה הנקבית. רוב החולות בסרטן השחלות מאובחנות בשלבים מתקדמים של המחלה, כאשר המחלה כבר שולחת גרורות לכל הגוף. למרות ההתקדמות שנעשתה בשנים האחרונות, רק כשליש מהחולות ישרדו את המחלה הקשה.
גליובלסטומה הוא סרטן המוח האלים ביותר, כאשר רוב החולים ימותו מהמחלה בתוך 15 חודשים מזמן האבחון, ורק 3% יחיו כעבור 5 שנים. החוקרים הוכיחו שבאמצעות טיפול בודד עם ה-CRISPR-LNPs ניתן להכפיל את זמן החיים הממוצע ולשפר בכ-30% את השרידות של עכברי מודל עם גידולי גליובלסטומה. הטיפול ב-CRISPR-LNPs בעכברות מודל של סרטן שחלות גרורתי שיפר ב-80% את שרידותן של העכברות.
פתח לטיפול במחלות נוספות
החוקרים מציינים שהמחקר החדש הוא ההדגמה הראשונה של שימוש במערכת הקריספר לטיפול בשני סרטנים אגרסיביים אלה, אבל הוא פותח הזדמנויות חדשות לטיפול גם בסוגי סרטן נוספים, במחלות גנטיות נדירות ובמחלות ויראליות כרוניות כמו מחלת האיידס. יצויין שטכנולוגיה דומה של mRNA משמשת לחיסוני קורונה על ידי מודרנה ופיזר (ביונטק).
"אנחנו רוצים להמשיך עכשיו לניסויים בסרטני דם, שהם מאוד מעניינים מבחינה גנטית, ובמחלות גנטיות כמו ניוון שרירים על שם דושן", אומר פרופ' פאר. "מן הסתם ייקח עוד זמן להביא את הטיפול החדש גם לבני אדם, אבל אנחנו אופטימיים. כל העולם הזה של תרופות מולקולריות המפעילות רנ"א שליח (שליחים גנטיים) נמצא בשיא פריחתו – וזאת לראייה שמרבית החיסונים לקורונה שעובדים עליהם כרגע מתבססים על העיקרון הזה. כשאנחנו דיברנו על טיפולי רנ"א שליח לפני 12 שנה, חשבו שזה מדע בדיוני. אני מאמין שבעתיד הקרוב נראה הרבה טיפולים מבוססי שליחים גנטיים למחלות גנטיות ולסרטן שבנויים על רפואה מותאמת אישית, ואנחנו כבר פועלים מול חברות וקרנות בינלאומיות באמצעות חברת רמות למסחור הטכנולוגיה של אוניברסיטת תל אביב, כדי להביא את בשורת העריכה הגנומית לבני אדם".
מחקר
11.11.2020
חורקות שיניים בגלל הקורונה
עלייה בתסמינים פיזיים המבטאים מתח וחרדה בתקופת הקורונה, בהם חריקת שיניים וכאבים בשרירי הפנים
- רפואה ומדעי החיים
מחקר חדש של בית הספר לרפואת שיניים בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר של אוניברסיטת תל אביב מצא כי בעקבות המצוקה והחרדה בסגר הראשון, חלה באוכלוסייה הכללית בישראל התגברות משמעותית של כאבים באזור הפנים והלסתות, בהם הידוק לסתות ביום וחריקת שיניים בלילה – תסמינים פיזיים שנובעים לעתים קרובות ממתח וחרדה.
המחקר נערך במהלך הסגר הראשון בהובלת ד"ר אלונה אמודי-פרלמן ופרופ' אילנה אלי מבית הספר לרפואת שיניים באוניברסיטת תל אביב, ובהשתתפות ד"ר ניר עוזיאל וד"ר אפרת גילון. במחקר השתתפו גם חוקרים מאוניברסיטת ורוצלב שבפולין, שבחנו את התגובה לקורונה באוכלוסייה הפולנית. המאמר פורסם בכתב העת Journal of Clinical Medicine באוקטובר 2020.
במסגרת עבודת המחקר שלהן, ד"ר אמודי-פרלמן ופרופ' אלי חוקרות את התחום של כאבי פנים ולסתות, עם דגש על תסמונת TMD - Temporo-Mandibular Disorders – כאבים כרוניים בשרירי הפנים ובמפרקי הלסת, ועל תסמונת הברוקסיזם - חריקה והידוק שיניים ולסתות בשינה ובערות - שעלולה לגרום נזק משמעותי לשיניים ולמפרקי הלסת. תסמונות אלו מושפעות מאוד מגורמים נפשיים כמו מתח וחרדה.
הסובלות העיקריות: נשים בגילאי 55-35
במסגרת זאת, במהלך הסגר הראשון החוקרים החליטו לבצע מחקר באוכלוסייה הכללית, שיבדוק את נוכחות התסמינים ואת החרפתם בעקבות מצב החירום הלאומי והתגברות רמות החרדה בקרב האוכלוסייה. השאלון כלל כ-1,800 משיבים בישראל ובפולין. בהשוואה לנתונים שמקובלים במחקרים שונים שבוצעו בימי שגרה נמצאה עלייה משמעותית בכל התסמינים:
בקרב כלל האוכלוסייה: השכיחות של תסמיני TMD עלתה מכ-35% בעבר ל-47% (עלייה של 12%) בתקופת הקורונה. שכיחותו של הידוק שיניים בשעות היום עלתה מכ-17% ל-32% (עלייה של 15%); וחריקת שיניים בלילה עלתה מכ-10% ל-36% (עלייה של 25%). בסך הכול נרשמה בישראל עלייה של 10%-25% בתסמינים אלה, המשקפים בין השאר מתח נפשי. אצל אנשים שסבלו מתסמינים אלה גם קודם לכן נרשמה עלייה של כ-15% בחומרתם.
החוקרים מצאו מתאם גבוה בין התסמינים לבין מגדר ורמת חרדה: נשים סובלות מהתסמינים הרבה יותר מגברים, ואנשים המצויים בחרדה נוטים לפתח אותם יותר מאלה שרמת החרדה שלהם פחותה.
חלוקת המשיבים לפי גילאים הניבה אף היא תוצאות מעניינות, כאשר קבוצת הגיל האמצעית (55-35) דיווחה על עלייה משמעותית הרבה יותר בתסמינים בהשוואה לקבוצה הצעירה (34-18) ולקבוצה המבוגרת (56 ומעלה). בשורה התחתונה, הקבוצה שסבלה יותר מכל מהתסמינים בימי הקורונה היו נשים בגיל האמצעי: 48% מהן סבלו מהתסמונת. 46% הידקו לסתות בשעות היום, וכ-50% חרקו שיניים בלילה.
בנוסף השוו החוקרים את הממצאים בישראל לתוצאות המחקר בפולין, ומצאו פער עצום: ההסתברות להופעת תסמיני TMD וברוקסיזם אצל המשיבים הפולנים הייתה גדולה בצורה משמעותית מההסתברות אצל הישראלים.
החוקרות ד"ר אמודי פרלמן ופרופ' אלי מסכמות: "המחקר שלנו, שנערך בתקופת הסגר הראשון, מצא עלייה משמעותית בתסמונות המוכרות של כאבים בפנים ובלסתות, הידוק וחריקת שיניים, שיכולות להוות ביטוי לחרדה ומצוקה נפשית. מצאנו שנשים מועדות יותר מגברים לסבול מהתסמינים, וכי גילאי 55-35 סבלו מהם יותר מהאוכלוסייה הצעירה (34-18) והמבוגרת (56 ומעלה). אנחנו סבורים כי הממצאים משקפים היטב את מצוקתם של בני דור הביניים, שהיו סגורים בבתיהם עם ילדים קטנים, ללא הסיוע הרגיל של סבים וסבתות, ובמקביל גם דאגו להוריהם המבוגרים, והתמודדו עם דאגות כלכליות ו/או עבודה מהבית בתנאים מורכבים".
