חשיפה לקרינת UV של השמש עשויה להשפיע לטובה על הפוריות של נשים בגילאים 40-30
חדשות
NEWS
מה מעניין אותך?
מחקר
22.01.2024
מחקר חלוצי: חשיפה לשמש – מגבירה פוריות
- רפואה ומדעי החיים
במחקר ראשון מסוגו נמצא כי שחלות של נשים בגיל הפוריות המאוחר, בין גיל 30 ל-40, מפרישות יותר מההורמון AMH בקיץ – כפי הנראה עקב חשיפה מוגברת לקרינת UV (אולטרה סגולה) של השמש.
צוות המחקר מאוניברסיטת תל אביב והמרכז הרפואי שיבא תל השומר, בדק לראשונה האם קיימת תנודתיות עונתית ברמות AMH (הורמון אנטי-מולריאני). התוצאות העלו כי שחלות של נשים בגיל הפוריות המאוחר, בין גיל 30 ל-40, מפרישות יותר מההורמון בקיץ – כפי הנראה עקב חשיפה מוגברת לקרינת UV (אולטרה סגולה) של השמש.
את המחקר החלוצי ערכו צוות חוקרים בהובלת פרופ' כרמית לוי מהמחלקה לגנטיקה של האדם ולביוכימיה באוניברסיטת תל אביב, הדוקטורנטית רומה פריק, פרופ' יפתח גפנר וד"ר רות פרצ'יק מהמכון האנדוקריני במרכז הרפואי שיבא תל השומר, ותוצאותיו התפרסמו בכתב העת Steroids.
לעולם בעקבות השמש
"ההורמון האנטי-מולריאני מופרש מהשחלות, ויש קשר בין רמתו בדם לתפקוד השחלות", מסבירה ד"ר פרצ'יק. "רמת ההורמון היא אינדיבידואלית לאישה בנקודת זמן מסוימת, והיא אינה משקפת את מצב הפוריות של האישה באופן חד משמעי, אך הערך, מגמה והשוואה לקבוצת הגיל הם המדד הטוב ביותר לפוריות שיש לנו. מסיבה זו כל אישה שרוצה או מנסה להיכנס להיריון נשלחת לבדיקת AMH, ובישראל כל הבדיקות הללו נשלחות למעבדה המרכזית בשיבא. הקבוצה שלנו בדקה את התנודתיות העונתית של בדיקות ה-AMH – כמדד לאופן שבו השחלות מגיבות לקרינת ה-UV".
החוקרות השוו את תוצאות ה-AMH של 2,235 נשים ישראליות לרמת קרינת ה-UV כפי שתועדה בפועל. בקרב נשים צעירות יותר, בנות 20-29, לא נמצא קשר סטטיסטי בין חשיפה ל-UV ורמת AMH. לעומת זאת, בקרב נשים פוריות מבוגרות יותר, בנות 30 עד 40, נמצא דפוס עונתי בעל מובהקות סטטיסטית: נשים אלו, שמאגר הביציות שלהן בדעיכה, הגיבו בחיוב לחשיפה לשמש.
"ממחקרים קודמים שערכנו, אנחנו יודעים לומר שהחשיפה לשמש מגבירה מטבוליזם, תיאבון והתנהגות מינית, ולפחות בחיות מודל, מגדילה את השחלות ומאריכה את תקופת הייחום", מסבירה פרופ' לוי. "כאן מדובר במחקר אנושי אפידמיולוגי ראשוני, חלוצי, ואנחנו צריכים להיזהר מהסקת קשר סיבתי בין פוריות אצל נשים וחשיפה לקרינת UV. בני אדם אינם זהים לעכברים. עם זאת, אין ספק שגם אנחנו בעלי חיים, אנחנו חסרי פרווה ולכן אפילו יותר רגישים לקרינת שמש וגם ההורמונים שלנו מסונכרנים עם היממה ועם הקרינה. המחקר שלנו מציע כי מערכת הרבייה הנשית אכן פורייה יותר בקיץ, אך עוד אין לנו מידע על נתוני ההצלחה בפועל".
מעניינת במיוחד היא העובדה שהאפקט לא נמצא בקרב נשים צעירות יותר, בשנות ה-20 לחייהן. לדברי ד"ר פרצ'יק, הסיבה לכך היא כנראה רזרבת הביציות שיש לנשים הצעירות. "לפי הפרשנות שלי לממצאים, נשים בראשית גיל הפוריות פחות זקוקות לסיגנלים מהשמש, המשפיעים על מסלולים הורמונליים שטרם נחקרו דיים. הן פחות מושפעות או תלויות באיתני הטבע בהקשר הפוריות. לעומת זאת, שחלות מבוגרות יותר זקוקות לפקטורים הסביבתיים המיטביים על מנת לתפקד. למעשה, האפקט הזה היה גדול עוד יותר בקרב נשים בנות 35 ומעלה. כמובן, יש לסייג ולומר שחשיפה לקרינת UV של השמש צריכה להיעשות במתינות תמיד, וכי יש צורך במחקר נוסף על מנת לקבוע אם החשיפה אכן מסייעת לפוריות בפועל וכמה חשיפה דרושה".
מחקר
24.12.2023
תגלית חדשה: יערות הגשם בסכנה בשל הפחתת סופות הרעמים באזור
כריתת היערות באמזונס עשויה להקטין את כמות סופות הרעמים ולפגוע ביער הגשם שמספק לנו חמצן
- מדעים מדויקים
- סביבה וטבע
חוקרים מאוניברסיטת תל אביב מצאו לראשונה כי בעשורים האחרונים, בעקבות הפעילות המתמשכת של כריתת היערות באגן האמזונס, ירד משמעותית מספר סופות הרעמים באזור זה, והצטמצם המרחב שבו הן מתרחשות. לדבריהם, מדובר בממצא מפתיע: "במרבית האזורים בעולם ההתחממות הגלובלית גורמת לעלייה במספר סופות הרעמים, אך במחקר זה גילינו שבדיוק באזורים בהם בוראו היערות, מספר הסופות דווקא ירד. הממצאים הללו מדאיגים מכיוון שירידה בכמות הסופות מביאה לירידה בכמות הגשמים, אשר בתורה גורמת לפגיעה נוספת ביערות – וחוזר חלילה. מדובר בתהליך מסוכן של היזון חוזר, שעלול לפגוע קשות ביערות שמספקים לנו חלק ניכר מהחמצן באטמוספירה וקולטים חלק גדול מהפחמן הדו-חמצני שנפלט על ידינו לאטמוספירה."
המחקר הובל על ידי פרופ' קולין פרייס והסטודנט ראם בקנשטיין מהחוג לגיאופיזיקה בבית הספר לסביבה ולמדעי כדור הארץ ע"ש פורטר באוניברסיטת תל אביב. המאמר פורסם בכתב העת Quarterly Journal of the Royal Meteorological Society (QJRMS).
איום נוסף על הריאות של כדור הארץ
"יערות האמזונס הם יער הגשם הטרופי הגדול ביותר בעולם, והם ממלאים תפקיד קריטי בוויסות אקלים כדור הארץ," מסביר פרופ' פרייס. "יערות אלה אף מכונים 'הריאות של כדור הארץ', מכיוון שבאמצעות תהליך הפוטוסינתזה הם מייצרים חלק משמעותי מהחמצן באטמוספירה וסופגים ממנה כמות גדולה של פחמן דו-חמצני – גז חממה שיש לו תרומה משמעותית לשינויי האקלים. בנוסף, יערות הגשם עצמם מייצרים גשם: העצים פולטים לאוויר אדי מים שהופכים לגשם מקומי, וגם נישאים על ידי הרוח ומביאים גשם למקומות מרוחקים."
עם זאת החוקרים מציינים כי תהליכים חשובים אלה מצויים כיום בסכנה בשל פעילות נרחבת של בירוא יערות באמזונס. "כשהאדם כורת עצים ומפנה שטחים לצרכים מגוונים: שימוש בעץ עצמו, חקלאות, פיתוח תשתיות, כריית מינרלים, ועוד. למעשה, ב-30 השנים שבין 1990 ל-2020 חוסלו באגן האמזונס יערות ששטחם הכולל גדול מיבשת אירופה כולה. הרס היערות גורם לפגיעה ברמת החמצן ולעלייה בגזי החממה באטמוספרה, וגם לשיבוש בגשמים שעלול להגיע לכדי בצורת באזורים מסוימים. בנוסף, לעתים קרובות העצים שנכרתו נשרפים, וכך נפלט לאוויר פחמן דו-חמצני נוסף, שמגדיל את הנזק הסביבתי".
במחקר זה, הראשון מסוגו בעולם, ביקשו החוקרים לעקוב אחר שינויים בהיקף סופות הרעמים באגן האמזונס בעשורים האחרונים. בהיעדר נתוני סופות רעמים מהאמזונס שחוזרים עשרות שנים אחורה, בנו החוקרים מודל אמפירי המסתמך על פרמטרים אקלימיים מהמרכז האירופאי ERA5, שאוסף נתונים מאז 1940, ולצד נתוני סופות רעמים שנאספו באמצעות רשת עולמית של חיישנים לאיתור ברקים שנקראת WWLLN -Worldwide Lightning Location Network.
"ברק הינו תוצאה של שדה חשמלי עצום שנפרק בבת אחת, ומשדר גלי רדיו שניתן לקלוט אותם גם במרחק של אלפי קילומטרים," מסביר פרופ' פרייס. "החיישנים של רשת WWLLN פרוסים ב-70 מוסדות מחקר בכל העולם, והם קולטים וממפים סופות רעמים בכל מקום על פני כדור הארץ, בזמן אמת וללא הפסקה. גם כאן באוניברסיטת תל אביב, על הגג של הבניין למדעים מדויקים, יש לנו חיישן שקולט גלי רדיו מסופות רעמים שמתחוללות באזור שלנו, וגם באפריקה, בהודו, ואפילו בדרום אמריקה. הצלבת המידע מהתחנות השונות, מאפשרת קביעה מדויקת של המיקום והזמן של כל ברק, וכך מתקבלת מפה גלובלית של ברקים לאורך זמן."
ירידה של כ-8% בהיקף סופות הרעמים
באמצעות המודל האמפירי בדקו החוקרים את הקשר בין כמות והתפלגות סופות הרעמים לבין שינויים בטמפרטורה באזור האמזונס החל משנות ה-80. ניתוח סטטיסטי של הנתונים העלה ממצאים מפתיעים: על אף העלייה בטמפרטורה הנובעת מההתחממות הגלובלית, חלה ירידה של כ-8% בהיקף סופות הרעמים. החוקרים: "כשבדקנו לעומק את הממצאים הבלתי צפויים, גילינו שאזורי הירידה בסופות הרעמים חופפים במידה רבה לאזורים שבהם בוצעה פעילות נרחבת של בירוא יערות. זו הפעם הראשונה שהתגלה קשר בין סופות רעמים לבירוא יערות. לפי ההערכה שלנו, אובדן של כל מגטון פחמן - שווה ערך לכמיליון עצים גדולים שנכרתו, מביא לירידה של כ-10% במספר סופות הרעמים."
פרופ' פרייס מסכם: "במחקר זה בדקנו מגמות בסופות רעמים באגן האמזונס בעשורים האחרונים. ציפינו למצוא עלייה בכמות הסופות בעקבות ההתחממות הגלובלית, כפי שנצפה באזורים רבים בעולם, אך להפתעתנו מצאנו מגמה הפוכה: ירידה של 8% במהלך 40 שנה. בירור נוסף העלה שמרבית הירידה נצפתה בדיוק באזורים בהם יערות הגשם בוראו והוחלפו בחקלאות או בשימוש אחר של האדם. ניתן להסביר זאת בכך שבהיעדר היערות פחתה משמעותית הלחות באוויר, שהיא מקור האנרגיה והלחות להיווצרות סופות רעמים. התוצאה היא פחות סופות רעמים, פחות עננים, פחות גשם, וכתוצאה מכך גם פחות צמיחה של היער. כך נוצר תהליך של היזון חוזר שיכול לגרום להתייבשות היערות, דבר שעלול לפגוע משמעותית באפקטים החיוניים של 'הריאות של כדור הארץ' – ייצור חמצן וספיגת פחמן דו חמצני."
