מחקר חדש הבודק את תרבות הנתינה והתרומה בישראל מגלה כי שלושה מכל ארבעה ישראלים תורמים כסף למטרות פילנתרופיות

מחקר
מחקר חדש הבודק את תרבות הנתינה והתרומה בישראל מגלה כי שלושה מכל ארבעה ישראלים תורמים כסף למטרות פילנתרופיות
האם כל ישראל ערבים זה לזה? מסתבר שכן. לפחות בכל הנוגע לתרומות לארגונים חברתיים ולנזקקים. דו"ח ייחודי וראשון מסוגו שמתפרסם בימים אלה מציג נתונים על תרבות הנתינה והתרומה בישראל, ומגלה כי שלושה מכל ארבעה ישראלים (76% מהציבור בארץ) תורמים כסף או שווה ערך לכסף לארגונים פילנתרופיים. מנתוני הדו"ח עולה כי התרומה הממוצעת למשק בית בישראל נאמדת בכ-300 ש"ח בשנה. מחקרים בעבר הראו כי התרומה השנתית של כלל משקי הבית בישראל מצטברת לכדי חמישה מיליארד שקלים.
הדו"ח נערך במסגרת פעילות המכון למשפט ופילנתרופיה בפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת בן גוריון, מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת קולומביה בארה"ב, יחד עם ארגונים ומוסדות ממשלתיים כגון הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רשות המיסים, רשות התאגידים, האפוטרופוס הכללי ובנק ישראל.
המכון למשפט ופילנתרופיה הינו גוף מחקר חדשני, יחיד מסוגו בישראל, אשר מיועד לשרת את החברה האזרחית בישראל – הפילנתרופיה והארגונים החברתיים, ולסייע לקובעי המדיניות ולתורמים להפוך את הנתינה בישראל לאפקטיבית יותר בהשגת מטרותיה.
רוב הציבור בארץ תורם מטעמי מוסר ומסורת
כשבוחנים את המוטיבציה לתרומה, בולטים במיוחד הנתונים הבאים: רוב התורמים עושים זאת מטעמי עזרה לנזקקים, אמונה במטרה, מחויבות מוסרית והנאה מעצם הנתינה. כשליש עושים זאת על רקע חובה דתית ורק כשלושה אחוזים - לצורך הטבות מס. מטרות התרומה מתמקדות לרוב בסיוע לאוכלוסיות נזקקות, עזרה בתחום הבריאות ותמיכה במוסדות דת.
"גורמים רבים משפיעים על המוטיבציה לתרומה", מסבירה עו"ד גליה פיט, המנהלת המקצועית של המכון למשפט ופילנתרופיה. "למשל ההבנה שקיים צורך בתרומה, מסורת מושרשת בתחום וחינוך לאחריות חברתית. הנתינה והתרומה מבוססות מאוד בדתות המרכזיות בישראל. היהודים, המוסלמים והנוצרים מכירים היטב את עקרונות הצדקה, והדבר ניכר בדפוסי הנתינה שלהם".
הישראלי מעדיף לתרום לקבצנים ברחוב
נתון מעניין במיוחד שמוזכר בדו"ח מתייחס לאופן הנתינה של התורם הישראלי: אף על פי שישראל נחשבת בעולם לאומת סטארט-אפ, נראה שבכל הקשור לתרומות באינטרנט, ברשתות החברתיות או במסרונים בסלולארי הציבור הישראלי ברובו עדיין מעדיף את הנתינה המסורתית והאינטואיטיבית - ישירות לקבצנים ברחוב (58%) ולקופות הצדקה (52%). רק בודדים (7.5%) תורמים באמצעות אינטרנט, רשתות ומסרונים.
"כשאין אמון במדינה שתסייע - אנשים תורמים יותר"
"מהדו"ח עולה בבירור שכאשר רמת האמון ברשויות המדינה נמוכה יותר, אנשים נוטים לתרום לארגונים חברתיים", מסבירה עו"ד גליה פיט. "רוב הישראלים הם נדיבים ותורמים אך אינם מודעים לכוח הרב של התרומה שלהם, ולכסף שלהם משקל רציני. החשיבות הרבה של הדו"ח היא שהוא מאפשר לנו להבין טוב יותר את השיקולים המשפיעים על ישראלים לתרום, ועם הידע הזה, לפנות להבניית כלים וחינוך במטרה לייצר בעתיד תרומה מושכלת, שתעצים את הארגונים החברתיים ותתמוך בעשייה שלהם".
מחקר
מחקר מתחום הזואולוגיה יכול לסייע בעתיד למהנדסי תעופה לפתח כלי טיס זעירים בעלי מנגנון המראה ייחודי
חוקרים במחלקה לזואולוגיה של אוניברסיטת תל אביב חשפו את מנגנון ההמראה של כנימת עש הטבק - יצור זעיר, שגודל גופו כמילימטר, והוא מוכר יותר כמזיק הפוגע במגוון גידולים חקלאיים. הם מצאו שהכנימה משגרת את עצמה לאוויר במהירות עצומה, ואחר כך מתייצבת בעוד כנפיה מקופלות, באמצעות התנגדות האוויר של משטחי קצות הכנפיים. הגילוי עשוי לסייע למהנדסי תעופה לפתח בעתיד כלי טיס זעירים בעלי מנגנון המראה ייחודי ויעיל.
החוכמה של הטבע
"בשנים האחרונות גוברת בעולם מגמה של שיתופי פעולה בין ביולוגים למהנדסים, במטרה ללמוד מחוכמתו של הטבע, ולפתח כלים לשירות האדם הנסמכים על מיליוני שנות אבולוציה בעולם החי," מסביר ד"ר גל ריבק, שהוביל את המחקר אודות המראת הכנימות, בסיועו של הסטודנט איל דפני. "במעבדה שלי אנחנו מתמקדים בתחום הביומכניקה של התעופה בבעלי חיים. בין היתר אנו מנסים לברר כיצד משפיע גודל גופו של בעל החיים על האווירודינמיקה שלו, ואיך ניתן לחקות יצורים מעופפים כדי לתכנן כלי טיס טובים יותר. במחקרנו האחרון התבוננו בכנימת עש הטבק, וגילינו מנגנון המראה ייחודי: הכנימה מצליחה להמריא ולייצב את עצמה באוויר - עוד לפני שהוא פורשת כנפיים."
החוקרים צילמו את הכנימות במצלמות וידאו מיוחדות שמצלמות 3000-2000 תמונות בשנייה, ואחר כך צפו בתמונות במהירות איטית פי 50 מהתהליך המקורי - שנמשך פחות מ-12 אלפיות השנייה. "ראינו שבניגוד לרבים מבעלי הכנף שאנו מכירים, הכנימה אינה ממריאה על ידי פרישת ונפנוף הכנפיים." אומר ד"ר ריבק. "ראשית היא דורכת מעין 'קפיץ ביולוגי', ומשגרת את עצמה כלפי מעלה בכוח אדיר ובתאוצה עצומה (פי 34 מתאוצת הכבידה). השיגור מערער את יציבות הכנימה, וגופה מתחילה להתגלגל באוויר, אך היא מצליחה לעצור את תנועת הגלגול באופן כמעט מיידי - כאשר כנפיה עדיין מקופלות וצמודות לגוף."
על קצות הכנפיים
כדי לחשוף את סוד ההמראה וההתייצבות של הכנימה בנו החוקרים מודל ממוחשב של גוף הכנימה והאווירודינמיקה שלה. המודל הראה כי הכנימה נעזרת בהתנגדות האוויר כדי להתייצב, ושהאיבר האחראי להתייצבות הוא קצות הכנפיים. "גילינו שכשהכנפיים מקופלות לצדי הגוף, מחצית משטחן בולט מעבר לאורכו של הגוף, וששטח הכנף הבולט מייצר התנגדות אוויר שעוצרת את תנועת הגלגול," אומר ד"ר ריבק. "למעשה, מנגנון הייצוב הוא אוטומטי: הכנימה אינה צריכה לעשות דבר כדי להפעילו, שכן הוא מובנה מלכתחילה לתוך כנפיה." כדי לאשש את ממצאי המודל, בחנו החוקרים כנימות במעבדה, ומצאו כי אכן, כנימות שקצות כנפיהן קוצצו אינן מצליחות להתייצב באוויר, וממשיכות להתגלגל.
"לממצאים שלנו עשויה להיות משמעות רבה עבור מהנדסי התעופה, השואפים לפתח מעופפים מלאכותיים זעירים למטרות שנות," מסכם ד"ר ריבק. "אנו סבורים שעל ידי חיקוי כנימת עש הטבק נוכל לתכנן מנגנוני המראה וייצוב יעילים הרבה יותר מאלה הקיימים היום."
המחקר, שהתפרסם בכתב העת Journal of Experimental Biology , הוצג בכנס מיוחד שנערך בתחילת השבוע בכפר בלום ושעסק בחיבור בין מכניקה לפיזיולוגיה בבעלי חיים מעופפים. הכנס אורגן ביוזמתו של ד"ר גל ריבק מאוניברסיטת תל אביב, בשיתוף עם חוקרים מאוניברסיטת חיפה ומאוניברסיטת בן-גוריון, והשתתפו בו 18 מדענים מובילים (12 ביולוגים ו-6 פיסיקאים ומהנדסי אווירונאוטיקה), ביניהם ארבעה מאוניברסיטת תל אביב, ושבעה מאוניברסיטאות מובילות בעולם - ארה"ב, גרמניה, קנדה והודו.