אוניברסיטת תל אביב ציינה את יום הזיכרון השני לאירועי ה-7 באוקטובר

בטקס מרגש ורב משתתפים ציינה אוניברסיטת תל אביב את יום הזיכרון השני לאירועי ה-7 באוקטובר, היום שטלטל את החברה הישראלית והותיר חותם עמוק גם בקהילת האוניברסיטה. בטקס השתתפו משפחות שכולות, חברות וחברי סגל, סטודנטים וסטודנטיות, אשר התכנסו לזכור, לכבד ולהתייחד עם זכר הנופלים והנרצחים. 

"דווקא בתקופה של שבר ופילוג, תפקידנו באקדמיה חשוב מאי פעם: לשמור על שיח פתוח, על פלורליזם, על כבוד הדדי; לטפח קהילה של סקרנות, דיאלוג וחשיבה ביקורתית; ולאפשר לכל אחת ואחד להביע את קולו מתוך אחריות ואנושיות"

את הטקס פתחה רקטורית האוניברסיטה, פרופ’ נגה קרונפלד-שור: "אנחנו מתכנסים היום לציון שנתיים לאירועי ה־7 באוקטובר, יום שהותיר חותם עמוק וכואב בלב כולנו, ובתולדות מדינת ישראל. זהו יום שבו נחרתו בזיכרוננו מראות של שבר, אובדן ופחד - יום ששינה את חיינו ואת תחושת הביטחון שלנו מן היסוד. בלב כבד אך מלא תודה, אנו מוקירים את זכרם של כל מי שמסרו את חייהם, ואת אומץ לבם של כל הפצועים והניצולים. אני מבקשת להביע, בשמי ובשם קהילת אוניברסיטת תל אביב כולה, הזדהות עמוקה עם כל המשפחות השכולות, עם הפצועים בגופם ובנפשם, עם החטופים ששבו הביתה ועם אלה שנשאו את כאב ההיעדר יום אחר יום. ליבנו אתכם". 

"שנתיים חלפו והכאב עדיין חי, אך לצדו, עם חזרת החטופים וסיום המלחמה, מתחילה לצמוח גם תקווה. תקווה זהירה, שברירית אך אמיתית. תקווה שאפשר להתחיל לתקן. תקווה שבאה מהיכולת האנושית להאמין, לבחור בחיים, ולהתעקש לבנות מחדש.
אוניברסיטת תל אביב, בלב החברה הישראלית, היא הרבה מעבר למוסד של ידע ומחקר. היא גם מצפן מוסרי וחברתי. דווקא בתקופה של שבר ופילוג, תפקידנו באקדמיה חשוב מאי פעם: לשמור על שיח פתוח, על פלורליזם, על כבוד הדדי; לטפח קהילה של סקרנות, דיאלוג וחשיבה ביקורתית; ולאפשר לכל אחת ואחד להביע את קולו מתוך אחריות ואנושיות".

^{פרופ' נגה קרונפלד-שור, רקטורית אוניברסיטת תל אביב}

בין הדוברים בטקס היה פרופ' מוטי גרליץ מהפקולטה למדעי הרפואה והבריאות, שאיבד את בנו, סגן אורי גרליץ, מ״מ בפלגת החוד של גדוד שמשון, חטיבת כפיר, שנפל במהלך התמרון בחאן יונס ב-23 לאוגוסט 2025. "עדיין קשה לי לדבר עליו בלשון עבר", אמר פרופ’ גרליץ. "אורי היה אדם ערכי, שבחר לראות את האנשים שמולו כבני אדם גם אם באו מעולמות שונים. הוא רצה להוביל חיילים ולהגן על כולנו, מתוך אמונה עמוקה בצדקת הדרך".

"כעת, אחרי שנתיים שלמות, כסוף סוף יש עסקה שחלקה הראשון של החזרת החטופים החיים שנותרו בוצע בהצלחה, כולי תקווה שהעסקה תמשיך בניגוד לכל הפעמים הקודמות ותסיים הכל, כי רק אז נוכל להתחיל לתקן ולבנות. אנחנו עדיין חיים במציאות שבה לא נלקחה אחריות, והמחיר שמשלמת החברה כולה עודנו כבד".

^{פרופ' מוטי גרליץ ותמונת בנו סגן אורי גרליץ ז"ל}

שלי משל-יוגב, תלמידת תואר שני בלימודי מגדר בפקולטה למדעי הרוח ובת זוגו של פרופ' יריב יוגב, ראש החוג לגינקולוגיה בפקולטה לרפואה, הכירה לקהל את בתה, ליבי מגורי ז"ל, שנרצחה במסיבת הנובה: "ליבי שלנו, בת 22, היתה קרן שמש של שימחה, צחוק, טוב לב ונתינה בעולם הזה. היתה משהו מיוחד. כל מה שהיא עשתה היא עשתה אותו עם תשוקה, עם מלא אנרגיה טובה, הכל היה קל וכיף, שום דבר לא היה קשה או מעייף מדיי".

"לא היה לליבי פחד. גם ב-7.10, כשהיא היתה היחידה שהבינה שהיא הולכת למות. מאז הירצחה אנחנו עושים כל שביכולתנו להשאיר את ליבי בעולם, לא לתת לה להישכח, לא לתת לה להימחק מן העולם, זה כל עולמנו, להשאיר אותה כאן, כי אנחנו לא מוכנים להיפרד".

^{שלי משל-יוגב ותמונת בתה ליבי כהן מגורי ז"ל}

גל שינוטר, יו"ר אגודת הסטודנטים והסטודנטיות, התייחסה לקשר שבין הזיכרון הפרטי לקולקטיבי בקהילת הקמפוס: "השבעה באוקטובר נצרב אצל כולנו ומלווה אותנו בדרך כזו או אחרת. אך אצל המשפחות השכולות, אלו שאיבדו אח, הורה, בן או בת זוג, הוא נוכח בכל רגע ורגע ביום. גם כאן, באוניברסיטת תל אביב, השכול קיבל, לא פעם ולא פעמיים, פנים ושמות. הכאב הלאומי מתבטא גם כאן בחוויה הקולקטיבית שלנו, סטודנטים, מתרגלים, מרצים ואנשי הנהלה".

"להיות סטודנטים 'ביום שאחרי' זה הרבה מעבר להגעה לאוניברסיטה. זה אומר להיות חלק מתהליך השיקום של המדינה ושל החברה הישראלית. כולנו נצטרך להיות חלק פעיל בשיקום אלו שמסרו נפשם למדינה. בשבילם המלחמה רחוקה מלהסתיים. אנחנו הדור שיכול להפוך את הכאב לתיקון, ואת האחדות שראינו לדרך חיים".

^{גל שינוטר יו"ר אגודת הסטודנטים והסטודנטיות} 

במהלך הטקס הוזכר גם מתנאל סירי, סטודנט למשפטים, שזכה לאחרונה באות נשיא המדינה לגבורה אזרחית, כהוקרה על תושייתו ומעשיו האמיצים במהלך אירועי ה-7 באוקטובר.

^{את הטקס ליוו סטודנטיות וסטודנטים מבית הספר למוסיקה בקטעי שירה ונגינה}

אוניברסיטת תל אביב תמשיך לעמוד לצד המשפחות, לצד חברי הקהילה האקדמית שחוו אובדן, ולשמר את זכר הנופלים כחלק בלתי נפרד מהחיים בקמפוס ומהמחויבות לערבות הדדית, אחריות אזרחית ותיקון החברה הישראלית. עד היום איבדה קהילת האוניברסיטה 122 נופלות ונופלים מאז ה-7.10.23. כולנו מחכים לשובם של 19 חטופים וחטופה חללים שעדיין נמצאים בעזה.