תל אביב 360

פרק זה עוסק בסיפור שלא סופר על תולדותיה של ממלכת יהודה בימיהם של מחברי ההיסטוריה המקראית, במטרה לבדוק מדוע הם התעלמו מהשלטון האשורי ההדוק ביהודה מאז השעבוד לאשור בימי אחז (732 לפנה"ס) ועד לנסיגה האשורית מהמרחב בימי יאשיהו כמאה שנה מאוחר יותר. גם המשמעות של שנות השעבוד הארוכות לאשור עוצבה מחדש לאחר נסיגתה והתרסקותה של האימפריה, ככל הנראה במהלך שנות העצמאות הספורות של ימי יאשיהו ובזמן שבו נכתבו התיאורים המקראיים. בדרך זו הוצגה יהודה כממלכה עצמאית, שהשתחררה מעול אשור לאחר מסע סנחריב, ושבה והשתעבדה למצרים אחרי מות יאשיהו, כל זאת במטרה לבטא את רצונו של המחבר לתאר את יאשיהו כמלך שלא היה כפוף לשליטים זרים, ובצורה שלחלוטין לא משקפת את המציאות של פרק הזמן הארוך של ימי מנשה, שהיו "תור הזהב" של שנות השיקום של יהודה בתקופה הארוכה של "השלום האשורי" במהלך מרביתה של המאה השביעית לפנה"ס.